מדרש על שמואל א 28:13: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (ויקרא כ, כז): וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְעֹנִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְאִישׁ זֶה שָׁאוּל, וְאִשָּׁה זוֹ אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מַה כְּתִיב (דברים כח, יג): וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, מוּטָב הָיָה לוֹ לִשְׁאֹל בָּאוּרִים וְתֻמִּים שֶׁל מַעְלָן וְלֹא בָּאוֹב וְיִדְעֹנִי שֶׁל מַטָּן, הוּא שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו (שמואל א כח, ז): בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ, לְמָה שָׁאוּל דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְגָזַר וְאָמַר כָּל הַתַּרְנְגוֹלִים שֶׁיֵּשׁ כָּאן יִשָּׁחֲטוּ בַּלַּיְלָה, בִּקֵּשׁ לָצֵאת אָמַר יֵשׁ כָּאן תַּרְנְגוֹל שֶׁיִּקְרָא, אָמְרוּ לוֹ לֹא אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ כָּל תַּרְנְגוֹלִים שֶׁיֵּשׁ כָּאן יִשָּׁחֲטוּ. כָּךְ שָׁאוּל הֵסִיר אֶת הָאוֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְעוֹנִים מִן הָאָרֶץ וְהוּא אוֹמֵר: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב, אַף עַל פִּי כֵן (שמואל א כח, ז): וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב, (שמואל א כח, ח): וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, נַעֲשָׂה חָפְשִׁי לַמַּלְכוּת, (שמואל א כח, כח): וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, מָאנִין פָּנִיקָא. (שמואל א כח, כח): וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, זֶה אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא, אָמַר רַבִּי אַיְבוּ לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, שֶׁאִם יֵצֵא סוֹפוֹ נַעֲשָׂה עֶבֶד לְעַבְדּוֹ, דְּאָמַר רַבִּי אַיְבוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נָהֲגוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, אַבְרָהָם וְשָׁאוּל, בְּאַבְרָהָם מַהוּ אוֹמֵר (בראשית כב. ג): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ, וּמִי הָיוּ יִשְׁמָעֵאל וֶאֱלִיעֶזֶר, בְּשָׁאוּל מַהוּ אוֹמֵר: וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, וּמִי הָיוּ אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא, (שמואל א כח, ח): וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה, וְכִי לַיְלָה הָיָה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַשָּׁעָה אֲפֵלָה לָהֶם כְּלָיְלָה, (שמואל א כח, ח י): וַיֹּאמֶר קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ וגו' וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה', לְמָה שָׁאוּל דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָשָׁל לְאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אֵצֶל אוֹהֲבָהּ וְנִשְׁבַּעַת בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, כָּךְ שָׁאוּל שׁוֹאֵל בְּאוֹב וְיִדְעֹנִי וְאוֹמֵר: חַי ה' אִם יִקְרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה. (שמואל א כח, יא): וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָךְ, מֵאוֹתָן שֶׁאָמְרוּ (שמות ה, ב): מִי ה', אוֹ מֵאוֹתָן שֶׁאָמְרוּ (שמות טו, יא): מִי כָמֹכָה, (שמואל א כח, יא): וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי, עֲבָדַת מַה דַּעֲבָדַת, אֲמָרַת מַה דַּאֲמָרַת וַאֲסִיקְתֵּיהּ, כֵּיוָן דַּחֲמִיתֵּיהּ אִזְדַּחֲלַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כח, יב): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל, וְכִי מִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁהוּא שָׁאוּל, אֶלָּא לֹא כְּשֵׁם שֶׁעוֹלֶה לְהֶדְיוֹט הוּא עוֹלֶה לְמֶלֶךְ, לְהֶדְיוֹט עוֹלֶה פָּנָיו לְמַטָּה וּלְמֶלֶךְ פָּנָיו לְמַעְלָה. (שמואל א כח, יג): וַיֹּאמֶר לָהּ [המלך] אַל תִּירְאִי, כֵּיוָן דְּשָׁמַע אֱלֹהִים דְּחַל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים צַדִּיקִים עָלוּ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. (שמואל א כח, יד): וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ, וְלָא הֲוָה מַכִּיר לֵיהּ, אֶלָּא שְׁלשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּמִי שֶׁמַּעֲלֶה מֵת בִּזְכוּרוֹ, הַמַּעֲלֵהוּ רוֹאֶה וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ, מִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא רוֹאֶה. כָּךְ הָאִשָּׁה שֶׁהֶעֶלְתָה אֶת שְׁמוּאֵל רָאֲתָה אוֹתוֹ וְלֹא שָׁמְעָה קוֹלוֹ, שָׁאוּל שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ שָׁמַע קוֹלוֹ וְלֹא רָאָהוּ, אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים לוֹ לֹא רוֹאִין אוֹתוֹ וְלֹא שׁוֹמְעִין אוֹתוֹ. (שמואל א כח, יד): וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל, עַל שׁוּם (שמואל א ב, יט): וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ. (שמואל א כח, טו): וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִּי לְהַעֲלוֹת אֹתִי, רַבִּי הֲוָה פָּשֵׁיט קְרָיָה וְכַד הֲוָה מָטֵי לְהָדֵין פְּסוּקָא הֲוָה בָּכֵי (עמוס ד, יג): כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ מַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ, מַהוּ מַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יַעְבֵּץ אָמַר יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יַעְבֵּץ אָמַר אוֹחֳרֵי, תֹּהוּ חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁאָדָם מֵשִׂיחַ עִם אִשְׁתּוֹ הֵן נִכְתָּבִין עַל פִּנְקָסוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרְאִין לְפָנָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, וּמִי כוֹתְבָן (עמוס ד, יג): עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה, וְחַבְרֵיהּ (צפניה ב, ג): בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ, וְחַבְרֵיהּ (עמוס ה, טו): שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְחַבְרֵיהּ (איכה ג, כט): יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ, וְחַבְרֵיהּ (קהלת יב, יד): כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים, וְחַבְרֵיהּ (שמואל א כח, טו): וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִּי לְהַעֲלוֹת אֹתִי, אָמַר לוֹ לֹא הָיָה לְךָ לְהַרְגִּיז בּוֹרְאֲךָ אֶלָּא עֲשִׂיתַנִי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבְדִין כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָדִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה שְׁמוּאֵל סָבוּר שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין וְנִתְיָרֵא וְהֶעֱלָה לְמשֶׁה עִמּוֹ, שֶׁאֵין אֱלֹהִים אֶלָּא משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז, א): רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר מַה שְּׁמוּאֵל שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמואל א ג, כ): וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה', עַל יְדֵי שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין נִתְיָרֵא, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (שמואל א כח, טו): וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וגו', וְלָמָּה לֹא אָמַר לוֹ בָּאוּרִים וְתֻמִּים, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן רַבִּי חִיָּא (משלי יד, י): לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, שֶׁאִלּוּ אָמַר לוֹ בָּאוּרִים וְתֻמִּים הָיָה לוֹ לוֹמַר אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ עַל עַצְמְךָ, לֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִכִּיתָ נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. (שמואל א כח, טו טז): וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי, אֲמַר לֵיהּ הֵידָא לִי גַּבֵּי שַׂנְאָךְ הִידָא לִי גַּבֵּי עָרֶךָ. (שמואל א כח, יז): וַיַּעַשׂ ה' לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וגו' וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד, אֲמַר לֵיהּ וְלֵית הָלֵין מִלַּיָּא קַדְמָיָתָא דַּהֲוֵית אֲמַר לִי, כַּד הֲוֵית גַּבִּי הֲוֵית אָמַר (שמואל א טו, כח): וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ, וְכַדּוּן אַתְּ אָמַר לִי הֵידָא לִי גַּבֵּי שָׂנְאָךְ וְהֵידָא לִי גַּבֵּי עָרֶךָ. אֲמַר לֵיהּ כַּד הֲוֵינָא גַּבָּךְ הֲוֵינָא בְּעוֹלָם דְּשֶׁקֶר, וַהֲוֵית שְׁמִיעַ מִנִי מִלִּין שִׁקְרִין דַּהֲוֵינָא דָחֵיל מִנָּךְ דְּלָא תִקְטֵילוּנְנִי, וְכַדּוּן דַּאֲנָא בְּעוֹלָם דְּקוּשְׁטָא לֵית אַתְּ שְׁמִיעַ מִנִּי אֶלָּא מִלִּין דִּקְשׁוֹט, לֹא חִנָּם עָשָׂה לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶה אֶלָּא (שמואל א כח, יח יט): כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק, וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. אֲמַר לֵיהּ וְאִין מֵיעֲרַק, אֲמַר לֵיהּ אִין עֲרַקְתְּ אַתְּ מִשְׁתְּזֵיב, וְאִם אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ מִדַּת הַדִּין (שמואל א כח, יט): מָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי, מַאי עִמִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עִמִּי בִּמְחִיצָתִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל נִתְיָרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כח, כ): וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל. אָמַר לוֹ אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא מָה אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל, אָמַר לָהֶם אָמַר לִי לְמָחָר אַתְּ נָחֵית לִקְרָבָא וְנָצַח, וְלֹא עוֹד אֶלָּא בָּנֶיךָ מִתְמַנִּין רַבְרְבִין, נָטַל שְׁלשָׁה בָּנָיו וְיָצָא לַמִּלְחָמָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶם בֹּאוּ וּרְאוּ בְּרִיָּה שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה אֵינוֹ מוֹלִיךְ בָּנָיו עִמּוֹ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, וְזֶה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְיוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרַג, וְנוֹטֵל בָּנָיו עִמּוֹ, וְשָׂמֵחַ עַל מִדַּת הַדִּין שֶׁפּוֹגַעַת בּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר דּוֹר וּמְלָכָיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַשְׁנָיו, דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹטְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו, דּוֹר דּוֹר וְחוֹמְסָיו, דּוֹר דּוֹר וְגַזְלָנָיו, דּוֹר דּוֹר וּנְבִיאָיו. וְהֶרְאָהוּ שָׁאוּל וּבָנָיו נוֹפְלִים בֶּחָרֶב. אָמַר לְפָנָיו מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁיַּעֲמֹד עַל בָּנֶיךָ יִדָּקֵר בְּחֶרֶב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִי אַתָּה אוֹמֵר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים שֶׁהָרַג שֶׁהֵם מְקַטְרְגִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. תָּנוּ רַבָּנָן עַל חֲמִשָּׁה חַטָּאִים נֶהֱרַג אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א י, יג): וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּה', וְעַל שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְעַל שֶׁחָמַל עַל אֲגָג, וְעַל שֶׁלֹּא שָׁמַע לִשְׁמוּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י, ח): שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ, וְלֹא עָשָׂה כָּךְ, וְעַל שֶׁשָּׁאַל בְּאוֹב וְיִדְעֹנִי (דברי הימים א י, יד): וְלֹא דָּרַשׁ אֶת ה' וַיְמִיתֵהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יא): כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, וּכְתִיב (ויקרא כ, כז): וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ.

ר' אליעזר אומר, תדע לך כח הצדקה, בא וראה משאול בן קיש שהסיר את האובות והידעונים מן הארץ וחזר ואהב אשר שנא והלך לו לעין דור לאשת צפניה אמו של אבנר ושאלה לו באוב והעלה את שמואל הנביא וראו המתים את שמואל עולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחיית המתים וראתה האשה ונבהלה הרבה מאד, שנ' ויאמר לה המלך אל תראי כי מה ראית, ויש אומרים צדיקים רבים כיוצא בו עלו עמו באותה שעה.